למה "אני לא פוטוגנית" הוא השקר הכי גדול מכירה את הרגע הזה כשמישהו שולף מצלמה ומכוון אלייך? הגוף מתכווץ קצת. בראש שלך רצה מחשבה אוטומטית "אני לא פוטוגנית, אני לא יוצאת יפה בתמונות". את מתנדבת לצלם את כולם רק כדי להישאר מחוץ לתמונה. ואז, כשמראים לך את התמונה, העיניים שלך עושות זום-אין אוטומטי. את לא רואה את החיוך היפה שלך, את לא רואה את האווירה או את הסיטואציה. את רואה רק את הקמט, את הקפל בסנטר, או את מה שאת תופסת כפגם. הפחד להצטלם – או התחושה שאת פשוט שונאת להצטלם – הוא כמעט אף פעם לא קשור למצלמה עצמה. הוא לרוב נובע מחוסר ביטחון במראה ומהחשש לפגוש את המבקרת הפנימית שלך פנים אל פנים, את הכאב הזה.
פוטוגניות אם את שואלת אותי זה האותנטיות, שרואים אותך בתמונות כמו שאת באמת . מה קורה לנו כשאנחנו מרגישות לא בנוח. הכל מכווץ כזה, החיוך מהוסס לא אמיתי, הכתפיים עולות, העיניים או פתוחות מדי או מכווצות, הידיים מחזיקות אחת את השניה לפעמים אפילו לוחצות או מאוגרפות. במצב כזה הפרסונה שלכן לא יוצא החוצה. פוטוגניות היא נוח, אותנטי פשוט כמו שאת.
להתמודד עם סרטן השד דרך עדשת המצלמה: צילום יכול לעזור בתהליך קבלת הגוף והשינויים שבו בהתמודדות עם סרטן השד ולהקל על תחושת הריחוק מהגוף שמשתנה בתקופת ההתמודדות עם סרטן השד. הקדמה ההתמודדות עם סרטן השד היא מסע רווי אתגרים, פיזיים ורגשיים כאחד. הגוף, שעובר שינויים קיצוניים בעקבות טיפולים כימותרפיים, הקרנות ולעיתים ניתוחים כואבים, הופך להיות מקור לחששות, בושה ופחדים. אך דווקא במקומות האלו, הצילום ופוטותרפיה יכולים להוות כלים עוצמתיים לתהליך הריפוי – כלי שבאמצעותו האישה יכולה לראות את עצמה מחדש, להשיב לעצמה את הביטחון ולהתחבר מחדש לנשיות שלה. כצלמת ומנחת פוטותרפיה, יש לי הזכות ללוות נשים במסע הזה.
